פסק-דין בתיק בג"ץ 8155/03

השופט א' א' לוי:

1.        בחודש יולי 2003 הגישה העותרת למשיבים בקשה להקצות לה היתרים להעסקתם של עובדים זרים, לצורך הקמתם של שני פרויקטים אותם היא בונה בתל-אביב. אותה עת כבר החליטו רשויות התכנון לאשר את הבנייה המתוכננת, אולם טרם נמסרו לעותרת ההיתרים בפועל. משלא נכלל שמה של העותרת ברשימת אלה שלהם הוקצו היתרים, היא הגישה ערר, ואז כבר היו בידיה היתרי הבניה. חרף זאת שבה בקשתה ונדחתה, ומכאן פנייתה לבית משפט זה.

2.        לא ראינו מקום להתערבותנו בהחלטתם של המשיבים, ולהלן נבהיר את דברינו:

א.        הקצאתם של היתרים לעובדים זרים בענף הבנייה, נעשית כיום על ידי יחידת סמך הפועלת במשרד המסחר, התעשייה והתעסוקה.        פעולתה של היחידה מוכתבת על ידי נוהל אשר, מחד, שם לו למטרה לתת מענה למחסור בכוח אדם בענף הבניין, ומאידך, הוא חותר להגשמת יעדה של הממשלה - צמצום הדרגתי של מספר העובדים הזרים המועסקים בישראל.

           אותו נוהל נועד, על פי הגדרת מנסחיו, להבטיח טיפול שוויוני בבקשות להקצאת היתרים. לצורך כך נקבעו תבחינים על פיהם תידון הבקשה להיתרים,  וביניהם סוג הפרויקט, אופי העבודה והיקפה, וכן לוח הזמנים של הפרויקט. כמו כן נקבעה בנוהל הדרך להגשתן של בקשות להיתרים, ופורטו המסמכים אותם יש לצרף לבקשה, וביניהם היתר הבנייה המקורי על נספחיו. מלשונו של סעיף 19 אף עולה כי בקשה אליה לא יצורף היתר בנייה - תידחה.

ב.        הקצאתם של היתרים מתבצעת בשני שלבים, בראשית השנה ובחודש יולי של אותה שנה. שורת ההיגיון מחייבת, שבשני מועדים אלה יידונו בקשות אשר עונות על כל דרישות הנוהל, ולא כאלו העוסקות בפרויקטים אשר הליכי הרישוי שלהם טרם הושלמו. שאם לא תאמר כן, תימצא הרשות נתונה ללחצים של קבלנים אשר טרם זכו בהיתרים, ולחץ כזה עלול להוביל את הרשות להפעלת סמכותה בדרך לא שוויונית, שיהיה כרוך בה קיפוח זכותם של אלה אשר מתוך ידיעת הנוהל נמנעו מראש מלהגיש בקשות להיתרים, הואיל ומסמך כזה או אחר לא היה בידם ביום הקובע. ובכלל, אם יוגמש הנוהל בעניינה של העותרת, היכן תיעצר אותה הגמשה, ומהו אותו איחור שהרשות תהיה רשאית לראותו כסביר. והרי בדרך זו הופך אותו מסמך אשר נועד להסדיר באופן שוויוני את עניין ההקצאה, למסמך חסר נפקות, הואיל והוא יותיר לרשות מרחב תמרון רב, ומכאן ועד לקבלתן של החלטות מן הסוג עליהן התריע מבקר המדינה בעבר - המרחק קצר.

           לעניין זה נוסיף, כי גם העובדה שבמסגרת ההיתרים שהוקצו בחודש יולי השנה לא נעשה שימוש בכל מכסת העובדים אותה אישרה הממשלה, אין כדי לזכות את העותרת בסעד. כאמור, החלטת הממשלה קבעה "תקרה" של מספר ההיתרים, אולם לאור הכוונה לצמצם את מספרם של העובדים הזרים, משמעות ההחלטה היא גם שאין מקום לנצל את המכסה במלואה מקום שהדבר אינו מתחייב.

ד.        לסיכום, אנו סבורים כי הוראות הנוהל אינן נגועות באי-סבירות, אדרבא, נראה כי הן מחויבות המציאות, ויש בהן כדי להבטיח את תקינות פעולתה של הרשות. כך או כך, נראה כי נזקה של העותרת, אם הוא קיים בכלל, אינו רב, הואיל ומכוח צו ביניים-דביניים של בית המשפט היא המשיכה להעסיק את כל קבוצת העובדים הזרים נושא עתירתה, עד היום, והרי המועד הבא לחידוש ההיתרים כבר עומד בשער.

           העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ראינו מקום לפסיקתן של הוצאות.

           ניתן היום, ט"ו בחשון תשס"ד (10.11.2003).

המשנה לנשיא                                   ש ו פ ט                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: